מושגים במקוואות

יסודות בהלכות מקוואות

יסוד דין המקווה טהרה

בברייתא (חגיגה יא.) על הפסוק "ורחץ את כל בשרו במים" דרשו חז"ל מ"כל בשרו" מים שכל גופו עולה בהם, פירוש שמכסים את כל גופו של האדם בבת אחת, ושיערו חז"ל שהם מ' סאה והוא בערך 750 ליטר,

והנה לפני התקופה שהביאו מים לבתים בצינורות לא היה אפשרות כל כך למלאות מקווה במי גשמים וטבלו במעיינות או בנהרות, ומאז (ועד היום) שהתחילו להביא מים לבתים בצינורות התחילו לעשות מקווה ע"י מים העיר שנכשרים ע"י מי גשמים כדלהלן בביאור המושג אוצר זריעה והשקה.

מהו אוצר השקה

מכיוון שא"א למלאות כל המקווה במי גשמים מאחר שצריך להחליף את המים בתדירות ואין מי גשמים מצויים כ"כ, לפיכך מכשירים את המקווה ע"י אוצר השקה והוא שאמרו במשנה מקוואות (פ"ו מ"א) כל המעורב למקווה הרי הוא כמוהו ושם משנה ז' פירש השיעור שצריכים להיות מעורבים ואמרו (שם מ"ו) "עירוב במקוואות כשפופרת הנוד" שע"י חור כשפופרת הנוד (כ-6-5 ס"מ) נחשב המקווה הפסול (כגון הפסול מחמת שמימיו שאובים) כמקווה, וזה נקרא אוצר השקה שנושקים פירוש נוגעים המים הפסולים למים הכשרים ונכשרים עי"ז,

ושיטת רבינו ירוחם שהחור צריך שיהיה פתוח בשעה שטובלים בו וכשנפסק ההשקה שאינו נוגע במקווה הכשר חוזרים המים השאובים ונפסלים וחוששים אנו לשיטה זו ומשאירים את חור ההשקה פתוח תמיד וחור זה אפשר לראותו במקוואות שלנו סמוך לגובה המים בתוך המים.

מהו אוצר זריעה

עיצה אחרת להכשיר מים שאובים לטבילה הוא ע"י שנכנסים המים השאובים לתוך מי הגשמים ונזרעים בתוכם וע"י זה נחשבים המים השאובים כמו מי גשמים עצמם,

דקיימא לן כיוון שיש בו מ' סאה אפילו ריבה עליה כל מימות שבעולם הרי הוא בהכשרו וזה נקרא זריעה שהשאובים נזרעים במים הכשרים, ואופן פעולתו הוא שממלאים באוצר זריעה בפעם הראשונה מי גשמים (ומספיק כ"א סאה ושאר י"ט סאה אפשר בהמשכה (ג' טפחים) פירוש שנותנים מים ע"ג קרקע סמוך למקווה ומשם נכנסים למקווה) והחור מהאוצר זריעה למקווה עושים למעלה מגובה פני המים כ-20 ס"מ וממלאים על המי גשמים שבאוצר הרבה מים ממי העיר עד שהמים עולים על גדותיהם ונשפכים למקווה וכך יש במקווה מים נקיים וצלולים, וחור זה ג"כ אפשר לראותו במקוואות שלנו, והוא למעלה מגובה פני המים.

ביאור אוצר השקה תחתון (חב"ד)

מנהג חב"ד לעשות את אוצר ההשקה למטה מהבור טבילה שחוששים באוצר השקה רגיל שמתחלפים המים במהירות והמקווה פסול לשיטת הראב"ד, וכשאוצר ההשקה מלמטה רחוק הדבר שיתערב מצד שינוי מידת החום במים.

תיקון לאוצר השקה

באוצר השקה יש שפקפקו שאינו מועיל כלום שבמהרה מתחלפים מי הגשמים במים שאובים שבמקווה ע"י תנועות הטובלים ופסול לשיטת הראב"ד,
ותיקן המנחת יצחק שיעשו אוצר על גבי אוצר, פירוש שממלאים באוצר פעמיים מ' סאה שהוא שיעור מקווה, ומחלקים את האוצר השקה באמצע על ידי טבלת שיש ובו חור כשפופרת הנוד (5-6 ס"מ) וע"י זה לא מתחלפים המים במהירות.

הילוך ע"ג מקבל טומאה

בשו"ע יו"ד סי' ר"א סעיף מ"ח הבא להמשיך מים למקוה צריך שלא יהא בדבר המקבל טומאה עכ"ל, ואם הילכו המים ע"ג דבר המקבל טומאה (כגון כלי ברזל שמקבל טומאה אע"פ שאינו כלי קיבול) התיקון הוא שלפני כניסתו למקווה יהלך ע"ג קרקע הבולע ואח"כ יכנס למקווה,
ואנו חוששים שבמקום קליטת מי הגשמים הילכו המים ע"ג דבר המק"ט לפיכך ממשיכים המים בתעלה לפני כניסתם למקווה (כל שהוא) וכדי שיהא קרקעית התעלה בולע  נותנים אח"כ שכבה של מלט קל (90% חול ו-10% מלט) להכשיר המים.

סיפור בגודל השגחת הקב"ה בטהרת המקווה
- וגם חשיבות הפיקוח ההלכתי בבניית המקווה טהרה

סיפור נפלא שאירע באחת ממדינות ארה"ב. לפני כחמישים שנה נתמנה באותו מקום רב גדול וחשוב, מפעולותיו הראשונות של הרב היה לבנות ולהעמיד על תילה 'מקווה טהרה' ראוי לשמו בישוב זה, אך ראשי הקהילה שלדאבון לב לא היו כל כך מן היראים…  התנגדו לכך בכל התוקף, באמרם שהוצאות בניית המקווה עולות להון עתק ורב, ולדעתם הרחבה… עדיף להשקיע ממון זה בדברים אחרים וכל הרוצה את המקווה יתור אחריה בערים אחרות. הרב שינס את מתניו ואזר כוח במסירות נפש כפשוטו ממש, ולא נבהל לא מקושי הממון ולא מאיומי ראשי הקהילה וכו',

ואכן, בס"ד ניגש אל המלאכה בעוז ותעצומות, אסף ממון ודמים מנדיבי עם, גם הזמין את אחד הרבנים המומחים בבניית מקוואות ששרטט את כל מפת העברת הצינורות 'תכנית האדריכלית' לצורך הבאת והולכת מי גשמים מגג הבניין ועד ל'אוצרות'  בכשרות ובתכלית ההידור… וסוף דבר זכה לברך על המוגמר בהעמדת המקווה על תילו ברוב פאר והדר מתוך הידורי כשרות ב"ה. אך דא עקא שהרב המכשיר שכח לשרטט עלי גיליון את דרכי הבאת והעמדת ה'צינורות' באופן שיישארו המים בכשרותם מבלי שיעברו בדרכם ב'כלי קיבול', ואכן, בבניית המקווה נבנו הצינורות באופן שהמים אשר יעברו דרכם יפסלו בהיותם מים 'שאובין',

כמה יסודות בהלכות מקוואות

להבנת הרבים נקדים כמה יסודות בהלכות מקוואות המבוארים בשו"ע יו"ד סימן רב:

א. מקווה מים מטהרת דייקא ב'מי גשמים' אשר מעולם לא נשאבו בכלי, על כן יש להיזהר להעביר את מי הגשמים מהגג שבו הם נאספים עד בור הטבילה בצינורות שאינם בני קיבול ואינם בני קבלת טומאה.

ב. השלג שהופשר מטהר כמי גשמים, מאחר שהוא יכול לעמוד בפני עצמו, כלומר, שבכדי להעבירו ממקום למקום אין צריכים לכלי קיבול דייקא , על כן כל עוד שלא הופשר נחשב כמים שאינם 'שאובים' בכלי, ולכן במקום שאין הגשמים יורדים מביאים שלג ממרחקים, ממלא מהם את אוצרות המקווה בשלג וממתינים למים שיופשרו ויהיו ראויים לטבילה.

ג. אוצר שיש בו מ' סאה מי גשמים שאינם 'שאובים' מכשיר את המים השאובים שמתערבים במימיו. כמו"כ מכשיר ה'אוצר' את המים הפסולין (שאובים) הנמצאים בבור הסמוך לו – אם נגעו המים במימיו דרך חור הרחב לכל הפחות כשפופרת הנוד (כ-6 ס"מ), ולכן בבוא הבלן למלאות את בור הטבילה ב'מי העיר', והם מים הנשמרים לשתייה וכיו"ב הבאים לבתי העיר דרך צינורות שיש בהם תורת 'קיבול', יעבירו אותם תחילה דרך 'אוצר' המלא במי גשמים כשרים, בו תיטהר כל טיפה וטיפה הנכנסת, ומשם יצאו המים לבור הטבילה כשהם כשרים. בנוסף לכך נהגו להתקין עוד 'אוצר' סמוך לבור הטבילה ומשיקים (נוגעים) המים שבבור עם המים שבאוצר בנקב רחב כנ"ל, ובזה המים כשרים בוודאות.  

חורבן גדול לכאורה

עברו כחמישים שנה – וכבר נתמנה רב חדש לאותו ישוב, משהחל הרב החדש לעסוק בענייני העיר קרא לרב 'מומחה' לבדוק את כשרות המקווה הישנה – ואותו רב מומחה בנו של הרב הקודם הוא. משבדק הרב את הצינורות הודיע שהם פסולים מכל וכל, ויהי אך יצאו דבריו מפי המומחה וכמעט שלא נפלו שניהם ארצה כשהם מתעלפים… כשראו שזה כחמישים שנה עומדת המקווה על תילה בנויה ומעולם לא הוחלפו הצינורות גם מצאו גוי זקן ב'מסיח לפי תומו' שהוא בעצמו בנה אז את הצינורות והם הם עומדים עד היום הזה…. והרי זוהי המקווה טהרה היחידה בכל העיר והגלילות שמסביב, ורבי רבבות טבילות שטבלו כאן במשך חמישים השנים שעברו אינן שוות אפילו כקליפת השום… כל הטמאים שחישבו להיטהר בזו הטבילה עדיין בטומאתם הראשונה הם עומדים, כל הגרים שהתגיירו בטבילתם בזו המקווה עדיין גויים גמורים הם – הם ודורותיהם אחריהם סופרי סת"ם שבהם פסולים והגיטין שהם כתבו פסולים שהרי אין הנוכרי כשר לכתיבת גט, והנשים שנישאו ע"י גט כזה בניהם ממזרים לא עלינו, גם עדותם ששימשו כ'עידי קידושין' אין עדותם עדות… וספרי התורה אשר נכתבו ע"י פסולים הם וכו' וכו'

תכלית דבר, כי חורבן גדול ונורא נעשה ע"י מקווה זו שאביו מסר נפשו עליה כפשוטו וכמשמעו, ואכן, כ'תשובה' מכאן ולהבא הוחלפו מיד כל הצינורות, והכשירו את המקווה בתכלית ההידור והכשרות.  ובשום פנים ואופן לא שבה רוחו של הרב המומחה, ביודעו כי אביו מסר נפשו על המקווה, ולמעשה יצא מתחת ידו מכשול גדול ונורא כזה… בלית ברירה החליט לעלות לבית אביו ולחקור אחר שורשי המקווה והולדתו,

 אמנם, מכיוון שלא רצה לצער את אביו, גם חשש על לבו שלא יתקפנו בשמעו כי מכשול וחורבן לדורי דורות יצא מתוך מסירות נפשו, החל מדבר עמו על דא ועל הא, ומעניין לעניין בא לדבר אודות המקווה – פרי טיפוחיו. מיד קפץ האב ממקומו וזעק, כל 'פרשת המקווה' הסיבה לי צער וכאב לב נורא, אין כוחי במתניי לחשוב מזה, עשה הבן כמי שאינו יודע מאומה והחל חוקר את אביו – מה היסב לו צער נורא כל כך, ומה הכאיב את לבו עד כדי סערת רוחו הגדולה.

לא ירדו גשמים חודשים ארוכים

פתח האב וסיפר, הנה כל 'בעלי הבתים' באותו הזמן עמדו כחומה בצורה כנגדי – שלא אבנה את המקווה, ואף איימו על פרנסתי כי ישלחוני לחופשי מעירם ומתפקיד הרבנות, אך אני השבתי כנגדם מלחמת אש קודש ולא שקטתי עד שאספתי ממון ודמים, גם הבאתי רב מומחה שהכין 'תכנית' – מלבד הצינורות שלא צוינו בתכנית, על כן העמדתי גוי פלוני שיקבעם, ובשעה טובה ומוצלחת ברכנו על המוגמר.

והנה מדרך הטבע היו אוצרות מי הגשמים מתמלאים תוך כמה ימים ממי גשמים היורדים באותה העיר בקיץ ובחורף ללא כל הפסק, אך לדאבון לב, משגמרתי את בניית המקווה פסקו הגשמים לרדת ו'בצורת' זו נמשכה כאחד עשר חדשים – ואף ה'כתבי עת' הפליאו את שינוי הטבע אשר אירע בעיר פלונית, באותה שעה היו כל בני העיר שמחים לאיד, ומתגרים בי – הבט נא וראה כי בשמים אין רוצים את המקווה, אין מעשיך רצויים בשמים, והיו הביזיונות גדלים עד לשמים… כי נשתנו סדרי בראשית ופסקו הגשמים לרדת… כדי שלא יהיו מי גשמים ב 'מקווה שלך,

מילוי המקווה בשלג

 ככלות השנה דברתי עם אחד הרבנים בארה"ב – ידידי מכבר הימים, ובדמעות שליש בכיתי על מצבי הנורא, אמר לי הרב, אין לנו עסק והבנה ב'חשבונות שמים', את המוטל עליך עשה, הבא נא 'שלג' באופן המבואר בהלכות מקוואות, ויבואו בני ישראל בתוך המים ויטהרו… אז קרה הפלא הגדול, אך פתחנו את שערי המקווה לכלל בני העיר נפתחו לעומתם ארובות השמים והגשמים החלו לרדת בעוז ותעצומות כ'מבול', עד שבתוך חודש ימים ירדו גשמים כנגד כל השנה שלא ירדה טיפת מים מן השמים, ותגדל בושתי בכפלי כפליים, והכל אמרו לי, הקב"ה המתין שתכשיר את המקווה ורק אז הוריד גשם מן הגשמים כדי שלא תיהנה המקווה מהם…

התייאשתי מהמקווה

אחר דבריהם אלו, עזבתי את המקווה, כי אכן הרגשתי שלא רצה הקב"ה את מעשיי, והתייאשתי מעצמי, ולכן מאז ועד עתה לא החלפתי את מי האוצר… כי בכל מקווה שבעולם – בפרט במקום כזה המשופע כל כך במי גשמים מחליפים מזמן לזמן את מי האוצר שלא יתעפשו וכיו"ב,

כשמוע הבן את דברי אביו ניתר ממקומו עד לתקרת הבית, וזעק בהתרגשות, אבי, אבי, לא מחמת שאינך מרוצה לשמים אירע לך ככה, כי אדרבה, ברוב רחמיו וחסדיו הציל אותך ממכשול נורא, כי לפי דבריך שידד הקב"ה מערכות שמים וארץ בכדי ש'מסירות נפשך' למקווה תשיג את המטרה, וכל רבבות הטבילות שטבלו בני ישראל במקווה כשרות היו למהדרין, כי מעולם לא עברו מי המקווה דרך הצינורות הפסולים, והכל כשר וישר בתכלית הכשרות, ולא עוד אלא שכל הרגשת הכאב שנשאת בליבך במשך חמישים שנה תמימות היה להנאתך ולטובתך – כדי שלא תטפל במקווה כראוי לכל בר דעת העוסק במקוואות, וח"ו תרוקן את האוצר ממימיו הכשרים, ותמלאנו מחדש במי גשמים שיפסלו בעברם באותם צינורות.

ומכאן, ילמד כל איש בנפשו כשנראה לו כי הסתיר ה' פניו ממנו, ואדרבה, הכל מראים באצבע כי אינו רצוי לפני השי"ת, יבין וישכיל כי אין האדם יודע את גודל הטובה והחסד שהקב"ה מגלגל עליו באותה שעה, פעמים שככלות חמישים שנה יתגלו לו הדברים, ואף אם לא, יאמין כי כן הוא, ובכל עת יעשה בתמימות את המוטל עליו בתום וביושר, וה' יגמור בעדו לטוב לו כל הימים.

מקור: הסיפור נמסר ע"י אחד מגדולי הרבנים בספרו תפארת למשה – כי אתך אני. והובא בטוטו"ד בקונטרס 'באר הפרשה' עקב תשע"ז,

התודה והברכה למערכת "קנין תורה-מוסדות תולדות אהרן" שברשותם מתפרסם סיפור זה.

הכנה ליציקת מקווה טהרה

שגמ תכנון וליווי מקוואות

סיפור בגודל השגחת הקב"ה בטהרת ישראל